לנהל קונפליקט או לא? זאת השאלה

ככל שהמטרה חשובה לי, על פני מערכת היחסים עם הצד השני, אבחר בגישה תחרותית ואדבוק בעמדותיי על מנת להשיגן. דרך זו נדרשת כאשר נחוצה פעולה מהירה והחלטית, מקרי חירום ונושאים הדורשים נקיטת פעולה גם אם לא פופולארית.

המוותר נוקט בגישה של וויתור על צרכיו ורצונותיו, על מנת לספק את הצד השני ולשמור על יחסים תקינים מעל לכל. אך גישה זו נדרשת לעתים בארגון כאקט של רצון טוב, או לשמש דוגמא לאחרים שגם לדעת לוותר זו מעלה, או כאשר אני מעוניין לזכות בנקודות זכות בעתיד לטובת קידום מטרות רחוקות יותר. ייתכן ואני כמנהל נדרש לוותר כאשר האינטרסים הארגוניים וטובת המערכת עומדים מול עיניי.

הנמנע מעדיף לא להיכנס לעימות או קונפליקט וישמח שמישהו אחר יעשה זאת בשבילו, העיקר לא להיכנס לחיכוך ואי נעימות. המצבים בהם אסטרטגית פעולה זו היא נכונה, כאשר יש נושאים אחרים יותר חשובים, או שצריך לתת זמן לאנשים "להירגע" ולחשוב או שהנושא באמת חסר סיכוי. כמובן אם גם מערכת היחסים וגם המטרה לא משמעותיות עבורי, אזי אין טעם להיכנס לוויכוח רק לשם הוויכוח.

אסטרטגיית שיתוף הפעולה מדברת על win-win situation, והיא נדרשת כאשר גם מערכת היחסים וגם המטרה בעלות חשיבות גבוהה בעיניי. איך עושים זאת?

כאן נדרשים המנהלים לשכלל את יכולות התקשורת הבינאישית שלהם על מנת להעביר מסר ברור ומדויק, להציג את השקפת העולם והצרכים שלהם מצד אחד, אך לברר ולהקשיב לצרכים וזווית הראייה של הצד השני. ככל שיחתרו לפתרון משותף, יש סיכוי גבוה יותר שיחזיק מעמד, ייצר מחויבות של שני הצדדים ויוביל לתוצאה האופטמילית.

חשוב שהמנהלים בארגון יבינו שניהול קונפליקט הינו חלק בלתי נפרד מתפקידם. יזהו האם הם מגיבים  תמיד באותו האופן לקונפליקט ומגיבים מתוך "אוטומט", או שיודעים לבחור את האסטרטגיה הנכונה על מנת לנהל את הקונפליקט בצורה האופטימלית.